יש אנשים שלא אוהבים נרות אבל כולם אוהבים אווירה

לפני כמה שנים סגרתי פרק של שבע שנות עבודה, ויצאתי לדרך חדשה – לא עם תוכנית סדורה, אלא עם אמונה אחת פשוטה:
שהדרך שאלוהים יסלול לי, היא הדרך שלי.
נכנסתי לעבודה חדשה עם שכר נמוך יותר, וחיפשתי לעצמי הכנסה נוספת. משהו מהבית, משהו שיגע בלב.
התחלתי לחפש סדנאות יצירה, ונתקלתי בסדנה להכנת נרות. משהו שם נדלק בי. החלטתי לשלב גם פריטי גבס, והיה לי ברור שהשם של העסק ישא את השם שלי – פשוט כי הוא הולך לספר את הסיפור שלי.
בין התבניות ראיתי אחת של אישה בהריון.
באותו רגע קיבלתי כיווץ בבטן – אני עצמי הייתי בעיצומם של טיפולי פוריות.
משהו בי נפתח. הלב שלי הרגיש מואר, וכך נולד שם העסק – ״הלב המואר״.
תכננתי להשיק את העסק בט"ו באב, אבל הרגשתי בפנים שעדיין לא הגיע הזמן.
חיכיתי עוד קצת, וביום הוולנטיין הגיעה ההשקה הרשמית. סגירת מעגל מדויקת.
התחלתי למכור לחברים, לפתוח דוכנים, והתגובות שהגיעו ריגשו אותי עד דמעות.
הבנתי שהיצירות שלי נוגעות באנשים – לא רק ביופי שלהן, אלא ברגש, במשמעות, בסיפור שהן מספרות.
בתוך המסע האישי של טיפולים, כאבים והפלות, היצירה הפכה עבורי למקום של ריפוי.
אותה דמות גבס של אישה בהריון נתנה לי כוח לעמוד בכל שלב מחדש.
ומשם הבנתי… זה הלב של העסק שלי:
לספר סיפורים דרך פריטים שמדליקים אור בלב, שנותנים מילים ותקווה לנשים שהולכות בדרך דומה.

בלוגו שלי יש שלושה פרפרים:
פרפר לבן שמסמל את סבא שלי, שליווה אותי תמיד,
פרפר כחול ופרפר ורוד שמסמלים את העוברים שאיבדתי, שתמיד יהיו חלק ממני ומהמסע שלי.
כי במסע של חוסר ודאות, צריך אמונה.
צריך במה להיאחז.
וצריך לזכור שכל שלב, גם הקשה ביותר -הוא חלק מהסיפור שלנו.
אז אם את קוראת את זה ומרגישה הזדהות,
תדעי שתמיד יש לך אותך.
וזה, באמת, הרבה.